דוגמנית בטן - עיתון הארץ (דצמבר 2006)

"אחרי כל הזוהר הזה, קצת מוזר לי ללבוש עכשיו סתם מכנסיים וחולצה", אומרת לילך אלון, אחרי שלוש שעות של צילומים שבהן החליפה סטים של חצאיות, כובעים ותכשיטים כאילו היא ג'יזל ביום עמוס, כשאת החזה שלה מסתירים רק צעיפים נוצצים ואריגים, וידיה מלטפות את ביטנה העגולה, שבוע 32 להריון. לילך, בת 26, אשת הדרכה בחברת היי-טק, לא הרגישה טוב במהלך ההריון, והתחמקה בעקשנות מהמצלמה הביתית. אבל לפתע הבינה שאין לה תמונות עם הבטן, שבקרוב תתחלף בעולל תובעני. "בפורום הריון באינטרנט קראתי על צילומי הריון בסטודיו, והחלטתי שאם כבר, אז נעשה את זה כמו שצריך", היא מספרת על החלטתה לעשות בוק.
 בצילומים, שהתקיימו בצהרי יום שישי לפני כחודש  בדירתה הרמת-גנית של הצלמת קרן לגזיאל , נשאה הדוגמנית בגבורה א משקלה במגוון תנוחות, לפי הנחיית הצלמת. "אני כבר יודעת איפה כדאי לשים את היד ולאיזו זווית רצוי להביא את הראש כך שלא יופיעו בתמונות סנטר כפול או צמיגים", מסבירה לגזיאל, ומסבירה שמה שטוב להיקף המותניים של בר רפאלי, טוב גם ללקוחות שלה: "בכל מקרה אפשר אחרי הצילומים לעבור על התמונה במחשב ולשפר את התוצאה".
לקראת סוף הצילומים, ואחרי כמה הפסקות שבהן הקוק והדיאט קוק של עולם הדוגמנות מוחלף בשתייה קלה ועוגיות, מצטרף לסט גם בעלה של לילך-רוני, בן 31, איש מכירות בחברה שבה עובדת לילך. הוא פושט את החולצה והוא ולילך מצטלמים בפוזות שונות – רוני מנשק את הבטן, רוני כורע ברך ומנגן סרנדה בגיטרה, רוני עוטף את אשתו וידיו מסתירות את שדיה. זאת הפעם הראשונה של לילך ורוני כדוגמנים. בחתונתם, לפני כשנה, שכרו צלם שהסכים לצלם בלי פוזות, אלא רק בספונטניות במשך החתונה. אבל ההריון הביא אותם, כמו עשרות זוגות נוספים בחודש, לצילומי סטודיו מקצועיים.
...
היום, כשאישה מבקשת המלצה על צלמת הריון באחד הפורומים ברשת, המשתתפות מיד יודעות על מה היא מדברת, כאילו הצילום הוא עוד שלב בין המי- שפיר לסקירת מערכות. מחיר הצילומים נע בין 600-1600 שקל, שתמורתם מקבלים על פי רוב דיסק עם התמונות שצולמו, ואלבום מעוצב עם התמונות הטובות ביותר. כנהוג בתעשיית החתונות, גם כאן הצלמים מגלים יצירתיות, וחלקם מוסיפים לאלבום טקסטים ושירים, או משלבים בו תמונות אולטרא סאונד של העובר.    
החמניות של ואן גוך והבטן
בחו"ל התחיל הטרנד זמן קצר אחרי שדמי מור הצטלמה בהריון חושפני לשער של "וניטי פייר" ב-1991. בעקבותיה כוכבות רבות הצטלמו בהריון, ואחריהן הגיעו הנשים האחרות. "בשנתיים האחרונות אלבומים מהסוג הזה נהיו פופולאריים מאד בניו יורק" אומרת שרה פילר, מרצה לתולדות הצילום במכללת הדסה. "לפי סקר מהיר שעשיתי, עד שנות ה -60 לא היה מקובל שנשים בהריון יצטלמו בתצלומים ביתיים ואם כן הן העדיפו להסתיר את ההריון או לעמוד מאחור. בשנות ה-70 נשים בהריון התחילו לצוץ באלבומים, אבל לבושות. בשנות ה-80 החולצה התרוממה, ובשנות ה -90 רואים גם את החזה, אבל רק באלבום הפרטי, לא כזה שזרים ידפדפו בו.
"היום,לא רק שנשים רוצות להנציח את ההריון, הן רוצות לעשות את זה בדרך אסטטית. בארץ, השורשים של צילומי ההריון נמצאים אולי בשנתון ישראל לאומנות הצילום, שפטר מרום ערך בשנות ה-60, אבל שם, לבטן העירומה, הייתה משמעות פורמליסטית, כמעט אבסטרקטית, והיא הופיעה בפני עצמה, פס אור, תקריב בטן. לעיתים רחוקות הופיעו גם הפנים, מוצללות או חתוכות, משום שלא היה עניין בדמות או בחווית ההריון, דבר שהיום הוא במרכז. מעבר לזה, הרצון העכשווי לצילום אומנותי הוא חלק ממגמה רחבה, שקיימת גם בצילום חתונות. זו הפקה שחורגת מהרצון לתעד, אל הרצון להיות אומנותי".
אולי הרצון להיות אומנותי מעודד את המצולמים להתערטל. בחלק מהתמונות האישה עירומה, ומסתירה את החזה בידיה. באחרות בן הזוג מסתיר את החזה או שמונח עליו צעיף. "אני חושבת שגם בעבר זוגות נהגו להצטלם בצילומים חושפניים, לאו דווקא בהריון", אומרת פילר. "ההבדל הוא שבעבר היו עושים את זה בחשאי ומסתירים את התמונות. היום זה נעשה עם צלם זר , ומונח באלבום שגם אורחים יכולים להביט בו".
...

גם לילך אלון אומרת שההריון הקל את בעמידה באור הזרקורים. "בהריון יש איזושהי קבלה של הגוף, משהו מאד נשי וזורם. לפני ההריון תמיד הרגשתי שפה יש לי גלגל ושם יש לי גלגל, בהריון זה לא קיים. נראה לי שזו הסיבה שהיה לי קל להיכנס לזה, המעצורים נעלמו".
...

לד"ר הילה העליון, מהתוכנית ללימודי מגדר מהאוניברסיטה העברית, יש הסבר נוסף לפופולאריות של צילומי ההריון. "אישה בהריון נתונה לכמה כוחות שגורמים לה לתחושה של אובדן שליטה עליהם וגבולות גופה משתנים. את המציאות הזו מכנה ההוגה הפמיניסטית ז'וליה קריסטבה 'זה קורה לי ואני לא שם'".
"הגורם השני קשור בעובדה שבעידן שלנו, אמצעי הטכנולוגיה החדישים מקנים לעובר מעמד של אזרח : הרופאים מדברים עליו, בודקים אותו ודואגים לשלומו, והאישה נותרת בחוץ. ולבסוף, כפי שטוענות החוקרות סנדרה מתיאוס  ולאורה וקסלר, הגוף הנשי ההריוני הוא גוף מושתק, ששייך לחדר המיטות, לספירה הטיפולית או לשיחת בנות פרטית. הבחירה בצילום מעידה על כוח נשי, כי הצילום מוציא את מושאיו מהספירה הפרטית למרחב הפומבי. באמצעות הצילום יכולות הנשים לברוא שפה חדשה שמשמיעה את קולן. הצילומים האלה הם לא פעם דרך הביטוי שלהן לרצון להיות מיניות, חוות ומתענגות, גם בשעה שהן אימהות לעתיד".
הסוציולוגית ד"ר דיאנה לוצאטו, מהמכללה האקדמית תל אביב יפו, גם היא מזהה כוח ופמיניזם באקט התיעודי הזה, אבל גם את ההפיך : " מצד אחד, אפשר לראות באופנה של צילומי ההריון ביטוי לפמיניזם חדש ומעניין, שבו האישה היא בעלים של הגוף שלה, והיא גאה לחשוף אותו. ההריון גם נותן  לאישה איזה כוח : אני אעשה מה שאני רוצה, כי יש לי את הדבר הכי יקר למשפחה, למדינה, לעולם-התינוק".
"מצד שני, אפשר לראות כאן דרך ערמומית של שעתוק ההגדרה שלפיה אישה קיימת בשל כוח הילודה שלה: כשאישה בהריון, הגוף שלה הוא לא רק שלה. לא מצלמים אותה מכילה את ההריון. זה קצת דומה לעיניין ההנקה: נשים שבתקופות אחרות יתעלפו אם יראו להן פטמה ברחוב, כאמהות לתינוק שולפות שד ומניקות במקומות ציבוריים. שני הדברים האלה מתחברים למיתולוגיה של ההריון והלידה כחוויה נפלאה, טבעית וקסומה. ובאמת, ההריון זו תקופת הזוהר של האשה הישראלית, כי אחריו היא תצטרך להתמודד שוב עם בעיות כמו קריירה ומעמד האישה".