top of page
חיפוש

עשרת הדיברות לצילום טוב יותר

kerenlagzielmi

עודכן: 9 בספט׳ 2021


עשרת הדיברות לצילום טוב יותר - צילום הריון או צילום ילדים, צילום בת מצווה או צילום פורטרט או צילומי טבע דומם...בלי אנשים בפריים, יש כמה כללים בסיסיים שכדאי לדעת! קודם כל, דבר חשוב, לפני שנתחיל עם כללים והנחיות חשוב לציין שכל "כלל" כזה ניתן להפר ואין חוקים של אסור או מותר, סה"כ מדובר בידע שחשוב שיהיה לכל צלם לגבי קומפוזיציה, תאורה,  ובנייה נכונה של תמונה – כל כלל אפשר להפר, ולעיתים אף רצוי. אבל אני מציעה, לפני שאתם שוברים את הכללים, לימד ואותם היטב ואז תוכלו להבין טוב יותר  מתי ואיך לשבור את הכללים...

דבר אחרון לפני שנתחיל, אני ממליצה להשתמש בפונקציות האוטומטיות של המצלמה רק במקרה של חוסר ידע בצילום בסיסי – בהבנת התפעול של מהירות צילום וצמצם. צילום על מצב אוטומטי גורם לצילום להראות שטחי (בד"כ) ומאבדים את האפשרות של הבלטת הנושא מהרקע, על ידי משחקים בעומק שדה וכדומה.

דיבר ראשון: גב לשמש עליך לדאוג בזמן הצילום למקור אור (אמיתי או מלאכותי) מגבו של הצלם. במקרה של צילום בחוץ באור יום – עליך לצלם עם הגב לשמש כך שהאובייקט יהיה מואר, אלא אם כן מצלמים שקיעה או זריחה. במקרה שבכל זאת מצלמים מול השמש יש להפעיל פלאש כדי להשוות את רמת האור הנופלת על הנושא עם כמות האור על הרקע, וכך הדמות לא תצא חשוכה.

דיבר שני: יציבות בזמן הצילום עליך להימנע מרעידה ותזוזה ולהחזיק את המצלמה בצורה יציבה. בצילום בחשיכה לצלם במהירות סגר נמוכה, ויש להשתמש בחצובה ואפילו בשלט או בטיימר של המצלמה במהירות הנמוכה מ-1/60 שנייה.

דיבר שלישי: אופק שמור על קו אופק ישר ומאוזן. במקרה של ים/אגם – הגדה הרחוקה היא קו האופק ההגיוני ועליו להיות ישר בתמונה. אם אין קו אופק ברור להתמקד בעץ או בניין ולמקום אותו ב 90 מעלות ביחס לשמים.

דיבר רביעי: מיקום נושא צלמים מתחילים בד"כ נוטים למקם את האובייקט במרכז התמונה, קומפוזיציה כזו בד"כ נוטה להיות בנאלית ומשעממת. יחס הזהב (או חיתוך הזהב) הוא קבוע מתמטי המעסיק את המדע והאמנות כבר מאות בשנים. זהו מספר אי רציונאלי המסומן באות היוונית פי (וקרבתו של היחס למספר 1.6), המייצג מידות וגדלים רבים בטבע והחל מתקופת יוון הקלאסית הוא גם משמש באמנות ובאדריכלות. רבים רואים בו מספר מיסטי אשר עצם קיומו מוכיח כי העולם הוא מעשה בריאה מתוכנן. "חתך הזהב" הוא שם הצורה ההנדסית של יחס הזהב. הוא התגלה לפני אלפי שנים ושימש את הארכיטקט הקדמון, אשר התחבט בשאלה מה הנקודה הטובה ביותר לחלוקת קו אחד לשני חלקים. מסתבר שהחלוקה בנקודת האמצע אינה אסתטית או פרופורציונית. נקודת - החלוקה הטובה ביותר היא כאשר שני חלקי הקו מקיימים ביניהם את יחס הזהב. החלק הקטן בכל קו מתייחס לחלק הגדול כמו שהחלק הגדול מתייחס לכל הקו בשלמותו.(במילים אחרות, יחס זה מתקבל כאשר לוקחים שני גדלים (a, b) והוא מבטא את היחס בין סכום הגדלים לבין הגדול מביניהם שווה ליחס שבין הגדול מביניהם לקטן ביניהם. במילים אחרות a+b לחלק ל -  a שווה ל (a/b .

דיבר חמישי: חוק השלישים ביטוי מעשי ליישום (מקורב) של עקרון חיתוך הזהב בקומפוזיציה (אם כי פשטני וחלקי במקצת לעומת המקור), ניתן למצוא ב"חוק השלישים", על פיו מומלץ למקם את האלמנטים העיקריים המרכיבים את התמונה, לא במרכז או בשוליים, אלא בנקודות המפגש של מערכת קואורדינאטות המחלקת את מרחב התמונה לשלושה חלקים שווים בציר האופקי, ולשלושה חלקים שווים בציר האנכי. בצילום נוף מקובל לחלק את התמונה לשליש שמיים ושני שלישים ארץ. החלוקה לשלישים נכונה ברוב הצילומים כאשר יש לחלק את התמונה לשלישים ולמקד את האובייקט המעניין באחד מהקווים הדמיוניים שמחלקים את התמונה לשלישים. "חוק השלישים" הינו אחד החוקים הבסיסיים ביותר בהקשר לקומפוזיציה בצילום. זהו למעשה כלל אצבע שאמור לתת נקודת התחלה טובה לבניית קומפוזיציה של תמונה. בדרך כלל נמקם את השמים בשליש העליון ואת הארץ בשליש התחתון, אך לעיתים על מנת ליצור עניין בתמונה, או כשהשמיים יפים באופן מיוחד עם שקיעה מיוחדת או עננות מעניינת, נחלק את התמונה לשני שלישים שמיים ושליש ארץ ואז נמקם את האופק בשליש התחתון (שימו לב לשמור על קו אופק ישר!). החלוקה תלויה בכם, ותלוי כמובן איזה חלק יותר מעניין בתמונה, הארץ/הים/ההרים או השמיים.... דווקא בנושא הקומפוזיציה יצירתיות ושבירת החוקים היא שם המשחק.

דיבר שישי: שטח דיבור כשמצלמים נושא, בין אם זה אנשים או דומם, נהוג להשאיר יותר שטח אוויר/שטח דיבור  בתמונה בכיוון שאליו פונה הנושא. למשל אם מצלמים פורטרט, והאדם מסתכל שמאלה, נשאיר משמאל יותר שטח פנוי בתמונה מאשר מימין, שיהיה לאובייקט מקום " להסתכל" אליו. אם האובייקט בתנועה, נשאיר יותר שטח דיבור בכיוון ההליכה או התנועה של האובייקט, להראות המשכיות וכיוון. (שוב, יוצא מן הכלל...אם נמקם אובייקט בתנועה בסוף הפריים ולא נשאיר שטח דיבור בכיוון ההתקדמות של הנושא, ניתן תחושה של סוף...עזיבה של הסצנה וסיום הסיפור)

דיבר שביעי: צילום נוף נסו להתמקד בתמונה ולחפש השתקפויות, זוויות מעניינות אפשריות, ולמסגר את התמונה עם אלמנטים מהטבע- עם עץ, עמוד וכו'. חפשו פרטים מעניינים בנוף כמו תבניות וצורות מיוחדות. אתם יכולים לגלות שאם תתמקדו בהשתקפות של האגם בשילוב עם חלק מהנוף המשתקף, תקבלו תמונה הרבה יותר מעניינת מאשר צילום בזויות רחבה של האגם עם הרקע שלו בלי שום חיתוך מעניין בתמונה. חשיפה במהירות איטית יותר בצילום נהרות ומפלים תוכל להעביר את התחושה של הזרימה והתנועה בתמונה.

דיבר שמיני: זווית צילום לזווית צילום יש הרבה משמעות, היא נותנת את האיזון הנכון והתחושה בתמונה. בדרך כלל נצלם אדם בגובה העיניים, ולכן נצטרך להתכופף בשביל לצלם תינוקות וילדים (ולפעמים גם לשכב על הרצפה), אבל, לעתים שימוש בזוויות אחרות יכול ליצור עניין או אפקט אחר לגמרי. אני ממליצה לנסות זוויות חדשות ולא שגרתיות, שאתם לא רגילים אליהן, ולנסות ליצור תמונה מקורית ומעניינית, שתציג בפני הצופה נקודת מבט שונה לחלוטין ממה שהוא רגיל אליה בד"כ. זווית נמוכה : כאשר מצלמים מנמוך, המצולם יסתכל על המצלמה מלמעלה, הצופה בתמונה יביט במצולם מלמטה, דבר שייתן המון כוח ועוצמה למצולם בתמונה. זווית גבוהה:  כאשר מצלמים מגבוהה, המצולם יסתכל למצלמה מלמטה, הצופה המביט בתמונה יסתכל על המצולם מגבוהה, דבר שמקטין את הדמות, ונותן לצופה יותר תחושה של עוצמה וכוח.

דיבר תשיעי: הפרדת הנושא מהרקע לעיתים קרובות עלינו להתמודד עם רקע עמוס המסיח את הדעת מהנושא, או שנרצה לגרום להבלטה של הדמות וטשטוש הרקע (כמו שנהוג לעשות בצילום פורטרטים). ישנן מספר טכניקות מקובלות להפרדה של הנושא מהרקע:  שימוש בצמצם רחב (פתוח) כדי להקטין את עומק השדה. שיטה זו הופכת למעשה את הרקע למטושטש/חסר פוקוס, שכן הרקע מחוץ לעומק השדה. במצב של צמצם פתוח, יש הבדלים בחדות של העצמים השונים בתמונה במיקומים שונים, ולכן אם מיקדנו את העדשה על עצם מסוים, יתר הנושאים הממוקמים במרחקים שונים ממנו לא יהיו חדים. ככל שסוגרים את הצמצם, החדות לאורך כל התמונה תעלה, ועל מנת ליצור חדות בכמה שיותר חלקים בתמונה עלינו לסגור את הצמצם למקסימום האפשרי. ככל שהנושא המצולם קרוב יותר למצלמה, עומק השדה יהיה קטן יותר, ולכן כבר במרחק קצר מהנושא הממוקד לא תהיה חדות בתמונה. ככל שיגדל המרחק בין המצלמה לנושא, כך יגדל עומק השדה והטווח החד בתמונה יגדל.

דיבר עשירי: ספר סיפור התמונה צריכה לספר סיפור, ולא לשקף את המציאות כפי שהיא ... כדאי שתהיה לתמונה משמעות ושהיא תהיה מעניינת לצפייה, וגם שתשקף משהו מהצלם... תנסו ליצור משהו מיוחד, משהו מכם, לקלוט את הרגש ואת המיוחד בסיטואציה, ותנסו להעביר את האווירה החזקה דרך הצילום מזווית ראייה אישית, מקורית!

  • אל תנסו לביים תמונת אווירה, פשוט תחכו בנקודה מסוימת  והתמונה כבר תגיע...

חכו לרגע המכריע שבו בשבריר שנייה תהיה ההבעה הראויה וכך ניתן להפוך אפילו נושא פשוט לנהדר.

  • תנסו לצלם את האנשים, לתעד את הצבע, הריח, הטעם – ולא לצלם צילום תיירותי לזיכרון של האתר עצמו בלבד.

  • חשוב להתמקד באובייקט אחד או שניים בלבד, או קבוצה אחת ולא להכניס לתמונה מספר רב מדי של אובייקטים, על מנת למקד את הצופה בעיקר ולבדל אותו מהטפל וכך ולתת יותר עוצמה לאובייקט אחד.

אני ממליצה לצאת לשטח עם המצלמה ופשוט לצלם - השתקפויות, חלודה, דלתות מיוחדות, ידיות מעניינות, תיבות דואר, פרחים, סמטאות, בניינים מיוחדים – ופשוט תנסו ליישם את הכללים (וגם לשבור חלק מהם...). נסו להשתמש בזוויות שלא צילמתם בהן בעבר, הציגו את התוצרת לפני חברים ומשפחה, וראו איזו תמונה סוחטת איזו תגובות ומה אנשים אוהבים במיוחד. כשתצלמו תמונה טובה במיוחד תראו שאנשים מתעכבים עליה יותר מכמה שניות והיא מעוררת התפעלות ושאלות... סימן שקלעתם בול! אני מקווה שעזרתי, שלמדתם ונהניתם, ואל תשכחו, תמונה שווה אלף מילים! מוזמנים לצפות בעמוד הגלריות באתר שלי, בצילומי ילדים ומשפחה, בצילומי הריון שלכם, קרן לגזיאל מיכאלי.       


119 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page